כאשר נותנים אות באמצעות הצופר, החוק דורש שהאות לא יהיה ממושך יותר מן הדרוש - כלומר צפירה קצרה וממוקדת שמעבירה את המסר בלבד, ולא צפירה ארוכה שמפריעה לסביבה. חוק זה נועד למנוע שימוש מיותר ומטריד בצופר, שעלול להסיח את דעתם של נהגים והולכי רגל בסביבה, ולא נועד לשמש כלי איתות ממושך או חוזר ונשנה.
למה לא האחרות: צפירה ארוכה ומתמשכת, קצב מהיר וקבוע, או דרישה לשלוש צפירות - כל אלה ממציאים כללים שלא קיימים בחוק. הכלל היחיד הוא מידתיות: לא יותר מהדרוש כדי להעביר את המסר.
טריק זיכרוןצפירה = קצרה ולעניין, לא הופעה
כללים העוסקים באמצעי איתות, כמו צופר או אורות, מנוסחים לרוב סביב עקרון מידתיות - שימוש רק כמידת הצורך - ולא סביב מפרט טכני קשיח כמו משך זמן, קצב או מספר חזרות.
למה טועים כאן: הבחירה נמשכת למפרט טכני מדויק שנשמע רשמי, כמו קצב קבוע או מספר צפירות, שלמעשה אינו קיים בחוק, במקום להבין שהכלל האמיתי הוא סטנדרט כללי של מידתיות.
תרגלו שאלות נוספות בנושא חוקי התנועה ← משוב מיידי, ללא הרשמה.
השאלה מתוך המאגר הרשמי של משרד התחבורה — מאגר השאלות והתשובות הרשמי למבחן נהיגה עיוני. mivchan.co.il אינו גוף רשמי ואינו קשור למשרד התחבורה. במקרה של סתירה בין המידע כאן לבין הוראות הדין — הוראות הדין גוברות.