
החוק אוסר על נוסעים לרדת או לעלות לרכב מהצד הפונה לכביש כי זה מסוכן לתנועה החולפת. יוצא מן הכלל הוא הנוהג עצמו, וכן נוסע שיושב לצדו - אבל הנוסע רק כאשר הרכב חונה בצד שמאל של הכביש (למשל בכביש חד-סטרי), כי אז אין ברירה אחרת.
למה לא האחרות: "מותר אם אין סיכון" נשמע הגיוני, אבל לא זו הלשון המדויקת של החוק - יש חריג ספציפי ולא שיקול דעת כללי. "אסור לחלוטין" מפספס את החריג הקיים לנהג ולנוסע היושב לצדו.
איסורים בחוק שמנוסחים כ״אסור, פרט ל...״ כוללים חריג ספציפי ומצומצם - יש לזהות מי בדיוק כלול בחריג ובאילו תנאים, ולא להחליף את החריג המדויק בשיקול דעת כללי כמו הערכת בטיחות.
למה טועים כאן: הניסוח ״מותר אם אין סיכון״ נשמע הגיוני כי זו בדיוק המטרה מאחורי האיסור, אבל החוק לא משאיר שיקול דעת מצבי - הוא קובע חריג נוקשה וספציפי, וכל תשובה שמחליפה אותו בהערכת סיכון כללית שגויה.
תרגלו שאלות נוספות בנושא חוקי התנועה ← משוב מיידי, ללא הרשמה.
השאלה מתוך המאגר הרשמי של משרד התחבורה — מאגר השאלות והתשובות הרשמי למבחן נהיגה עיוני. mivchan.co.il אינו גוף רשמי ואינו קשור למשרד התחבורה. במקרה של סתירה בין המידע כאן לבין הוראות הדין — הוראות הדין גוברות.