פניית פרסה שמאלה מותרת מהנתיב המיועד במפורש לפנייה שמאלה, אך גם מכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר זאת במפורש. כלומר, ההיתר לביצוע הפנייה הוא ברירת המחדל החוקית, אלא אם כן קיים איסור מפורש ומסומן היטב בשטח שאותו יש לכבד.
למה לא האחרות: הגבלת הפנייה רק לנתיב השמאלי ביותר, או רק לנתיב המיועד לפנייה שמאלה בלבד, מצמצמת את ההיתר החוקי יתר על המידה. ״מכל נתיב בכביש המסומן בחצים לפנייה שמאלה או ימינה״ מתאר למעשה מצב שונה לגמרי – פנייה רגילה בצומת, לא פניית פרסה כלל.
כשהיתר מנוסח כברירת מחדל שחלה אלא אם יש סימון האוסר במפורש, אין לצמצם אותו רק לנתיב הייעודי - יש לזהות שהוא חל בכל מקום שלא נשלל בו במפורש.
למה טועים כאן: הנטייה היא לצמצם היתר תנועה רק לנתיב שנועד לו רשמית, בעוד שההיתר בפועל חל גם בנתיבים אחרים כל עוד אין סימון או תמרור המונע אותו במפורש.
תרגלו שאלות נוספות בנושא חוקי התנועה ← משוב מיידי, ללא הרשמה.
השאלה מתוך המאגר הרשמי של משרד התחבורה — מאגר השאלות והתשובות הרשמי למבחן נהיגה עיוני. mivchan.co.il אינו גוף רשמי ואינו קשור למשרד התחבורה. במקרה של סתירה בין המידע כאן לבין הוראות הדין — הוראות הדין גוברות.