
כשמעבר חצייה מחולק לשני חלקים על ידי אי תנועה או שטח הפרדה, החוק מתייחס אליו כאל שני מעברי חצייה נפרדים ועצמאיים - כל אחד עם כללי זכות הקדימה שלו, ולא כמעבר אחד רציף. המשמעות המעשית היא שנהג עשוי להידרש לעצור עבור הולך רגל בחלק אחד של המעבר, גם אם החלק השני התפנה כבר.
למה לא האחרות: הטענה שאין הבדל בין מעבר מחולק לבלתי-מחולק שגויה - יש הבדל משפטי ברור. גם ההגדרה כ"מעבר אחד ארוך" וההתניה בקיום "גינה" ספציפית אינן מדויקות - כל שטח הפרדה, לא רק גינה, יוצר את החלוקה לשני מעברים.
טריק זיכרוןשטח הפרדה באמצע מעבר חצייה = שני מעברים, לא אחד.
כאשר שטח הפרדה פיזי חוצה מעבר חצייה, החוק מתייחס לכל חלק כמעבר עצמאי עם זכות קדימה נפרדת - עיקרון כללי שחל על כל סוג של שטח מפריד, לא רק על סוג ספציפי שלו.
למה טועים כאן: הטעות היא לצמצם את הכלל לסוג פיזי ספציפי של הפרדה (׳רק אם יש גינה׳) או להתעלם ממנו לגמרי ולראות את המעבר כיחידה אחת רציפה - שתי הטעויות מפספסות שכל הפרדה פיזית יוצרת שני מעברים נפרדים.
תרגלו שאלות נוספות בנושא חוקי התנועה ← משוב מיידי, ללא הרשמה.
השאלה מתוך המאגר הרשמי של משרד התחבורה — מאגר השאלות והתשובות הרשמי למבחן נהיגה עיוני. mivchan.co.il אינו גוף רשמי ואינו קשור למשרד התחבורה. במקרה של סתירה בין המידע כאן לבין הוראות הדין — הוראות הדין גוברות.